קררי (פורמן) אליעזר

שנת לידה: תרנ"ה 1895

מקום לידה: גליציה, לבוב

שנת עלייה: תרפ"ה 1925

שנת הגעה למושבה: תרצ"ב 1932

מקום מגורים במושבה:

עיסוק: מנהל גימנסיה

שנת עזיבה:

לאן עזב:

שנת פטירה: תשל"ד 1974

מקום קבורה: ראשון לציון, ישן, גני אסתר

שייכות לקבוצות:

אליעזר קררי נולד בעיר לבוב שבגליציה. למד בגימנסיה וכן גם לימודי וטרינריה באוניברסיטה. במלחמת העולם הראשונה עבר קורס של "קצינים משכילים" והוצב בחטיבה אוסטרית, שהייתה מסופחת לגיס גרמני. במהלך הקרבות נפצע מרסיס של פגז תותח בירכו וניצל הודות לחובשים היהודים שטיפלו בו. לאחר המלחמה קיבל שלוש מדליות (שתיים מהן צלש"ים), באחד מציוני השבח זכה בשל מעשה גבורה שזיכה אותו במלגה חודשית מהגרמנים לכל חייו. אחרי פוגרום "ליל הבדולח" בגרמניה (שנת 1938) שלח לגרמניה מכתב תוכחה זועם והודיע - בניגוד מוחלט לדעתם של בני משפחתו - על סירובו המוחלט להמשיך לקבל את כספי המלגה. בשנת התרע"ח, 1918, עבר להתגורר בביאליסטוק, שם הקים גימנסיה עברית ועמד בראשה עד הכיבוש הסובייטי בשנת 1920. בשובו ללבוב לימד שם בבתי הספר התיכוניים, בסמינר למורים עבריים וניהל את הגימנסיה העברית שם. במקביל כיהן כנשיא האגודה הציונית של לבוב "צעירי יהודה" (שנוסדה בשנת תרע"ג, 1913). אליעזר קררי הגיע ארצה פעמיים, לראשונה כתייר בשנת התרפ"ב, 1923 ובשנית, כעבור שנתיים. כאן נמנה עם מייסדי קבוצת שילר.. בשנת התרצ"ב, 1932, עזב את קבוצת שילר והתיישב בראשון לציון, שבה עסק בחקלאות, אך שאף לחזור לאהבתו הראשונה - ההוראה. משהוזמן לשמש מורה לביולוגיה ומחנך בבבית הספר החקלאי במקווה ישראל נענה לפנייה ברצון. בשנת התרצ"ט, 1939, ייסד בראשון לציון את הגימנסיה הריאלית (שנקראת היום על שמו), ושימש מנהלה במשך 30 שנים. (הבעלות על הגמנסיה נרשמה על שם "ועד הורים להפצת השכלה" אולם בשנת 1949, העביר אליעזר קררי את הבעלות על הגמנסיה למועצה המקומית. בשנת 1968, כאות הוקרה, הוציאה העירייה ספר בשם "כה לחי", שבו כונסו מאמרים והרצאות שכתב ונשא במשך השנים.

מספרים ש...

יגאל קררי מספר על אביו: כציוני נלהב בגליציה, רצה אליעזר פורמן (איש נוסע) לעברת את שם משפחתו ובחר בשם "עגלון" ואולם, בבואו ארצה, משהכיר את העברית המדוברת, שינה את דעתו ובחר בשם קררי, שם שנגזר מהמילה התלמודית "קרר" שפירושה: אדם הנוהג בקרון. מעשה פציעתו והצלתו של אליעזר קררי במלחמת העולם הראשונה: משנפצע בקרבות בירכו מרסיס של פגז, היה מוטל על האדמה ביער כשהוא מאבד את ההכרה ומתעורר חליפות. החובשים הקרביים שהגיעו בעגלה העלו עליה רק את הפצועים שלהערכתם היו אמורים להחזיק מעמד בדרך לבית החולים. ניגשו אליו והתלבטו אם לקחתו אתם. בהיותם יהודים, ומשחשדו שגם הוא יהודי, שאלוהו בלחישה אם יודע איזה יום הוא זה. ענה להם: היום הוא ערב "כל נדרי" - ואיבד את הכרתו. כשהתעורר, כבר היה מטופל בבית החולים, וניצל.