קוצר אריה

אריה קוצר נולד בפולוצק, רוסיה הלבנה. למד בישיבה, בבית ספר תיכון עברי בווילנה ושם גם הוסמך להוראה בסמינר "תרבות". בן 17 פרסם סיפורים ומאמרים בעיתונים, הצטרף לתנועת הנוער החלוצית "בית"ר" והיה שם למפקד "ברית החיל". בשנת התרצ"ה, 1935, עלה לארץ. למד באוניברסיטה העברית ובמקביל הצטרף למחתרת אצ"ל (ארגון צבאי לאומי). עסק בהברחת נשק לארץ, בניהול קורסים ללוחמה מחתרתית בארץ ובחו"ל ובפעילות נגד הטרור הערבי. נמנה עם ראשוני התוקעים בשופר בכותל המערבי למרות האיסור המפורש שחל על כך מטעם השלטון הבריטי. הוא נתפש, נאסר ונדון לשבעה חודשי מאסר ב"קישלה" שבירושלים שם כתב את ספרו "רשימות מבית המאסר וכן גם שירים. בשנת התרצ"ח, 1938, נשלח כציר לכנס העולמי של בית"ר בוורשה ודרש, בניגוד לדעתו של ראש התנועה, להגביר בארץ את הפעילות נגד הבריטים. בארץ עסק ברכישת נשק ובהעלאת עולים, התמנה לעורך עיתון האצ"ל "בחרב" ויזם, יחד עם פעילים נוספים, את הקמת מכון ז'בוטינסקי. עם התפלגותו של ארגון הלח"י (לוחמי חרות ישראל) מהאצ"ל, הצטרף ללח"י. בשנת התש"א, 1941, נאסר ונשלח למחנות המעצר הבריטיים במזרע, בעכו, באריתריאה ובסודן. במקומות הללו כתב ספרים נוספים. מששוחרר בשנת התש"ה, 1945, וחזר לארץ, נודע לו שמשפחתו נספתה בשואה. כתב וערך את עיתון לח"י "המברק". מאוחר יותר החל את דרכו החינוכית: מורה בבית ספר "חביב" בראשון לציון, מנהל בית הספר בבאר יעקב, הקים את הסתדרות המורים העצמאית והוציא לאור את השבועון הפדגוגי "דפים". בשנת 1955 ייסד את בית הספר החקלאי כפר סילבר והיה מנהלו הראשון ובשנת 1961 הקים את בית הספר התיכון "אריאל" בראשון לציון, בית ספר שאפשר לתלמידים רבים שנשרו מהמערכת החינוכית להמשיך בלימודיהם. במסגרת פעילותו הציבורית עמד בשנת 1951 בראש מסע הבחירות המוצלח של הציונים הכלליים; חבר בהנהלה המצומצמת של הסתדרות המורים; הביא לידי הקמת סיעת "תכלת לבן" בהסתדרות וכיהן במשך שנים כיו"ר המזכירות הארצית של הסיעה וחבר הוועד הראשי; ייסד את הוצאת הספרים "מקדה"; ערך והוציא לאור את סדרת "הנשכחים"; עם החתימה על הסכמי קמפ-דייוויד נמנה עם מקימי תנועת "התחייה". פרסם ספרי הגות ומחקר, מאמרים פוליטיים, ספרותיים ופדגוגיים, ספרי שירה ורומנים היסטוריים.