לוין אשר

שנת לידה: תרכ"ד 1864

מקום לידה: רוסיה, מינסק, פינסק

שנת עלייה: תרמ"ו 1885

שנת הגעה למושבה: תרמ"ו 1885

מקום מגורים במושבה:

עיסוק: איכר, כורם, פרדסן

שנת עזיבה:

לאן עזב:

שנת פטירה: תשט"ו 1956

מקום קבורה: ראשון לציון, ישן, גני אסתר

אשר לוין, יליד פינסק שברוסיה, הצטרף בצעירותו לתנועת חיבת ציון ובהיותו בן 20 עלה לארץ. לראשון לציון הגיע כשנתיים לאחר היווסדה. בראשית דרכו במושבה, התגורר אצל משפחת פיינברג. תמורת מגורים (בעליית הגג של הרפת, יחד עם הרועה הערבי) טיפל בפרות וברפת. בהמשך, עבד בהוצאת יבלית באחוזתו של צבי ליבונטין וכאשר הגיע למושבה ברוך פפירמייסטר, החל לעבוד כמנהל המשק שלו. בתמורה לעבודתו זו, קיבל מפפירמייסטר את אדמתו הראשונה, שאליה הוסיף מאוחר יותר קרקעות נוספות. כמי שהתמחה בנטיעות ובהרכבות, נטע פרדסים רבים לעצמו ולאחרים. אשר לוין נושא את התואר "נוטע הפרדס הראשון". הפרדס ניטע על אדמות "עיון קארה" (הוא מעין עין הקורא או מעיין שמשון בפי בני המושבה) ליד החולות ממערב למושבה. "את הפרדס הראשון", מספר אשר לוין, "נטעתי בשיטת הערבים ללא "חכמות" מודרניות. יחורים של לימון נתקעו באדמה במרחקים של שניים וחצי מטר ואת היחורים השקיתי בעצם ידי בדליים. הייתי נושא את שני הדליים המלאים מן החביות עד לכל שתיל... כך עשיתי כשנתיים ימים לפרדסי" (דוד יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התשנ"א, עמ' 331). בהמשך, חפר באר והיה לפרדסן עצמאי ובכך תרם להפצת רעיון הפרדסנות אצל בני המושבה. משהחלה תנועת בנייה בירושלים, בשנים התרמ"ז-התרמ"ח, 1888-1887, קנה אשר לוין סוסים (בשותפות עם שמואל קרנר) ועסק בהובלת עצים וחומרי בניין לירושלים. במקביל, קיבל על עצמו, יחד עם שותפו, גם עבודות חריש במקומות שונים. באותה תקופה, נקנתה אדמת קסטינה שעליה בנה הברון רוטשילד את המושבה באר טוביה. בשל החוק התורכי שאסר על בניית בתים במקום חדש ללא רשיון מיוחד, הועברו לשם צריפים מוגמרים (החוק קבע שבית עם גג לא הורסים) ואשר לוין השתתף בהעברת הצריפים הללו לקסטינה. במשך שנים מספר עסק במסחר של חומרי בניין וסייע בהקמתן של שכונות רבות. בשנת התרפ"ו, 1925, נמנה עם מייסדי חברה בשם "המעיר" - ראשי תיבות של התפתחות מושבתנו, עבודה, יפוי, רוח. החברה שמה לה למטרה להקים שכונה חדשה במושבה. אשר לוין, כמי שהיה בעל קרקעות וכן גם חומרי בניין, קיבל תפקיד ראשי בחברה ואף העמיד לרשותה מאדמותיו. משהוקמה רחובות, שוב קנה סוסים ועסק בהובלת אבנים וחומרי בניין לשם. תקופה מסוימת היה בעל דיליז'נס (יחד עם צלליכין וכתריאל רפפורט). אדמות רבות גאל בכספו ובכולן חפר בארות ונטע נטיעות: בנס ציונה, ברחובות, בכפר סבא, בבית דגון. גם המוסדות הלאומיים הסתייעו בו: בהיותו נתין תורכי, רשמו על שמו (כמו גם על שמם של לובמן, צלליכין ואייזנברג) קרקעות בבית דגן, ברוחמה, בכפר אוריה ועוד, פעולה שהייתה כרוכה בהשקעת זמן ומאמצים ואף בהוצאות שהיו על חשבונו. לצורך גאולת הקרקע, השתתף גם באגודת קרן קיימת שקמה בראשון לציון בשנת התרמ"ט, 1889. אשר לוין היה איכר עצמאי שלא נעזר בכספי הברון רוטשילד. ביומנו הוא מספר שקיבל מפקיד הברון חזן "פתקה בצרפתית" ובה מאשר הפקיד את אי תלותו בברון. וכך הוא כותב: "כל רכוש הנקרא על שמי בראשון הוא שלי, ביגיע כפי השגתיו ולא לויתי ולא קבלתי אף מיל אחד מידי הברון ופקידותו." בשנת התרנ"ח, 1898, בעת ביקורו של הרצל בראשון לציון, ביקש האורח לראות בית ומשק של איכר שחי מיגיע כפיו ואינו נתמך על ידי אחרים. ועד המושבה הוליכו אל ביתו של אשר לוין והציגו כאיכר עצמאי למופת. בשנת התר"ס, 1900, נמנה עם מייסדי אגודת "פרדס" וכיהן כחבר ההנהלה במשך שנים רבות. השתתף בייסוד "קופה חקלאית" אשר בשנותיה הראשונות שכנה בתוך ביתו ושנים רבות היה פעיל בה עד אשר בחרו בו לנשיא כבוד. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קיבל על עצמו את האחריות על מחסן המצרכים הציבורי, סיפק מזונות וכלים לפועלים ולנצרכים. בתפקידו זה, עזר להציל משפחות רבות מחרפת רעב. בשל יושרו הידוע לכול, רבים הפקידו אצלו את חסכונותיהם ללא חוזה וללא שטרות. תמך בהתמדה בתלמידי חכמים, באנשי ישיבות ובמוסדות צדקה. כיסו הפרטי, כמו גם ביתו, היה פתוח בפני כל נצרך. בית הטהרה שבבית הקברות הישן נבנה מתרומתו. בשנת 1936, משהונחה אבן פינה להקמת מוזיאון רוטשילד, חתם יחד עם אחרים על מגילת היסוד. מרצו הרב ומהירות תנועתו היו לשם דבר. בהקשר הזה, כתב עליו משה סמילנסקי שניתן היה למצוא את אשר לוין בשתי קצותיה של המושבה בעת ובעונה אחת. את עבודתו בפרדסיו המשיך עד זקנה ושיבה. רק כאשר חדלו רגליו מלשאת אותו פסק מעבודתו שם.

מקורות

רשימת אזרחי המושבה למשפחותיהם ולאחוזותיהם, תרע"א, 1911, ארכיון המוזיאון, 1.02.2.1-2
אוספים אישיים, תיקי מפתח, ארכיון המוזיאון, 2.01