קלימקר דב

שנת לידה: תרכ"ה 1865

מקום לידה: בסרביה, קישינב

שנת עלייה: תרס"ג 1903

שנת הגעה למושבה: תרס"ג 1903

מקום מגורים במושבה:

עיסוק: כימאי / אינז'ינר כימאי

שנת עזיבה:

לאן עזב: חיפה

שנת פטירה: תש"ז 1947

מקום קבורה: חיפה

שייכות לקבוצות:

דב קלימקר נולד בקישינב, בסרביה. בשנת התרס"ג, 1903, עלה לארץ עם משפחתו והתיישב בראשון לציון. היה מראשוני הכימאים בארץ. ראשיתה של פעילותו הציונית בעת לימודיו בסורבון, בפריז, ולאחר מכן ברוסיה מולדתו. בשנת 1900, בהיותו ציר בקונגרס הציוני, נפגש עם הרצל בווינה והעלה בפניו תכניות לפיתוח תעשייה בארץ ישראל. הנחתה אותו המחשבה שיש לנצל מוצרי חקלאות עד תום וכל המפעלים שהקים בארץ היו מכוונים לכך. ליד היקב בראשון לציון הקים מפעל לניצול פסולת היקב ובו ייצר כוהל (ספירט) ומלח סיד של חומצה יינית וייצא אבן יין (טרטר). בצד פעילותו המקצועית תרם את חלקו להעשרה תרבותית של צעירי המושבה בערבי הקריאה שהתקיימו בבית העם. נושא הרצאתו: מבוא לכימייה טכנולוגית. בשנת 1913 חוסל מבחינה כלכלית המפעל שהקים. קלימקר הקים מפעל למיצוי גפת ליד מוצא, בסביבת ירושלים. בהמשך הקים את בית החרושת "עתיד" בחיפה ובו הפיקו שמן מגפת. אף שבית החרושת תרם למאמץ המלחמתי של התורכים והגרמנים במלחמת העולם הראשונה, נאסר דב קלימקר כשפרצה דלקה בבית החרושת והואשם באיתות באש לצי האנגלי. עם סיום המלחמה עזב את בית החרושת ופנה לפעילות ציבורית: היה יושב ראש ועד הדר הכרמל; פעיל באגודת המהנדסים; נשלח כשליח לאירופה מטעם קרן היסוד; יושב ראש קרן היסוד במחוז חיפה; עשה ניסיונות נוספים לפתח תהליכים בתחום הכימי: עסק בייצור סוכר מתפוח זהב; בהפקת נפט מאבן גיר ביטומנית; בייצור פליט ומשחת נעליים; הקים בית חרושת קטן למוצרים כימיים וייצור סודה. גם לשפה העברית תרם את תרומתו בקביעת מונחים טכניים בעברית ובראש וראשונה בכימייה, שפורסמו בכתב העת "לשוננו" שבהוצאת ועד הלשון. במשך שנתיים לימד כימייה בבית הספר הריאלי בחיפה. לארכיון המוזיאון נמסר כתב יד שלו, שנכתב בשנות הארבעים, שנושאו: רעיונות להתפתחות התעשייה בארץ.

מקורות