סגל שמואל יצחק

שמואל יצחק סגל נולד בקמיניץ, אוקראינה. למד ב"חדר". בן חמש, התייתם מאביו ויחד עם סבו עלה לארץ, לירושלים (התרל"ד, 1874). למד בישיבה ובמקביל, ארגן את חבריו סביב נושא הציונות ועל כך נענש במלקות וגורש מהישיבה. על אף היותו נשוי ואב לילדים, עזב בחשאי את ירושלים, הלך ברגל ליפו ומשם, עם העגלות שהוליכו מים מיפו לראשון לציון, הגיע אל המושבה (התרמ"ז, 1887). החל לעבוד כפועל חקלאי אצל האיכרים ובהמשך, היה לשומר בכרמים. מאוחר יותר, הביא אליו את אשתו וילדיו. בהיותו משכיל (סיפרה בתו קציעה), החליט לפתח את התרבות העברית במושבה. הכניס שולחן וכיסא לאחת הפינות בבית העם, קנה ספרים ביפו ובני המושבה החלו להחליף ספרים בספרייה תמורת 5 גרוש לספר. כדי להגדיל את הכנסתו, הכניס לספרייה גם מכשירי כתיבה, לוחות שנה, כרטיסי ברכה. בנוסף, הפיץ את העיתונים שהגיעו מירושלים: "האור", "הצבי", "השקפה", "מוריה", "הדרור", ועוד. משהתרחבה הספרייה, נאלץ להוציאה מבית העם ונותר ללא פרנסה. עבד תקופת מה כמנהל חשבונות בפרדסו של המייסד בנימין פיין. בשנת התר"ן, 1890, בהמלצתם של מורי בית הספר, היה למורה לענייני דת ומנהגים בבית הספר העממי (חביב). עזר להקים את בתי התפילה ותלמוד התורה של התימנים והאורפלים וכתב מאמרים וכתבות לעיתונים. כשנסע לווינה לצורך טיפול רפואי, צרפה אותו ראשון לציון אל משתתפי הקונגרס הציוני שהתקיים שם וכנציג המושבה נפגש עם הרצל. בווינה קנה ספרים עבריים וכשחזר לראשון לציון, התפרנס ממכירתם. בשנת התרס"ט, 1909, החל לנהל את הפוסטה (הדואר) והתמיד בתפקידו זה 17 שנים. לצורך זה, מסופר, נמסר לו צריף קטן בקרבת בית הכנסת הגדול. לצריף הזה הוסיף שמואל יצחק סגל מרפסת, צבע את לוחות העץ בכחול לבן, נסע ליפו וקנה בולים וחותמות, הוציא בול עם דוגמת מגן דוד והיה מוסיף אותו לכל מכתב שנשלח. חשוב לציין שדואר ראשון לציון שימש אז גם את המושבות השכנות: נס ציונה, באר יעקב, רחובות, עקרון, גדרה, באר טוביה ונחלת יהודה. על ראייתו המיוחדת את עבודת הדואר כתב במלאות חמש עשרה שנה לכהונתו: "... והדואר; זהו המרכז שדרך בו עוברים כל השמועות, הבשורות, והידיעות השונות מכל המינים, וזהו הפתח תקוה לכל ברנש למינהו: לאב, לאם, לבן לבת, לאח לאחות, לאיש לאשה וכ"ו וכ"ו, והוא הגשר המאחד ומקשר את הלבבות הרחוקים והקרובים, וממנו תוצאות לכל עסק ומסחר אם לשבט אם לחסד ובכלל זהו אחד מיסודי החיים לכל בן תרבות כידוע לכל. ועבודה כזאת כדאית לזכרון". ליובל החמישים של ראשון לציון, בשנת התרצ"ב, 1932, ליקט ופרסם שמואל יצחק "קובץ שירים על שיבת ישראל לארצו ועל ראשון לציון" וכך הוא כותב: "... כל הצוררים לישראל זה חפצם מאז, שעם ישראל ישכח את לאומיותו, את ארצו ויתערב בגוים וישיר להם מה יפית..." את התשובה לכך נתנו "יחידי סגולות עמנו אחד מעיר ושנים ממשפחה וישובו ויעלו לארצנו ארץ האבות להחיות שממותה ולבנות את חורבותיה וייסדו את המושבה ראשון לציון ועוד. אז התחילו שוב בדברי שיר ויחברו שירי ציון, שירים מעוררים ומעודדים לחזק את רוחם נגד המיכשולים הרבים שפגשו על דרכם דרך הבניה והתחיה. ואת אחדים מהשירים האלה אני קובע בדפוס לזכרון נצח ולכבוד חג היובל לשיבת עם ישראל לארצו ולהתיסדות המושבה ראשון לציון".