מתיישבי נחלת יהודה
בשנת התרע"ב, 1912, בישיבה של ועד "חובבי ציון" האודיסאי, אושרה הצעה לייסד "חוה חדשה" בשם "נחלת יהודה" על שמו של ד"ר יהודה לייב פינסקר, אבי האוטואמנסיפציה (שחרור עצמי).
אשר גינזבורג - "אחד העם" - והאגרונום אברהם זוסמן יצאו לארץ על מנת לאתר מקום מתאים להקמת המושב החדש והמליצו על חלקת אדמה שחברת פיק"א עמדה לרכוש מערביי בית דגון, מצפון לראשון לציון.
בארץ הוקמה ועדה שחבריה היו: ד"ר חיסין ושיינקין מטעם "חובבי ציון"; מנשה מאירוביץ ודב חביב לובמן מטעם איכרי ראשון לציון וברל כצנלסון ומאיר רוטנברג באי כוח הסתדרות פועלי יהודה. אחרי התגברות על מכשולים - בין השאר גם התנגדותם של איכרי ראשון לציון - הונחה ביום ו' בשבט התרע"ג, 1913, אבן הפינה ליציקת ברכת המים עבור המושב החדש בנוכחות ראשוני המתיישבים ונציגי מוסדות הלאום, הפועלים והיישובים בארץ. וכך כתב משה גולדברג, ממיסדי המושב, בזיכרונותיו: "באותו הזמן לא חלמו עדיין בארץ ישראל על מושב עובדים שיתקיים ממשקו בלבד בעבודה עצמית. אנו החלטנו להגשים את רעיון העבודה העצמית במשקינו. רק חלק קטן של ציבור הפועלים בארץ הבין לרוחנו; אולם ב.כ. }ברל כצנלסון] היה האיש שתמך בנו ועודדנו מן הרגע הראשון. לרוע מזלנו פרצה מלחמת העולם בטרם הספקנו לבנות את משקינו" (ספר נחלת יהודה, העורך מאיר חובב, הוצאת המועצה המקומית נחלת-יהודה ליובל ה- 50, עמ' 26).
עם חמישה עשר המתיישבים הראשונים נמנו פועלים מבן שמן ופועלים חקלאים מראשון לציון ומפתח תקוה וכן גם - בהתאם לתכנית שנקבעה מראש על ידי המוסדות - גם חמש משפחות "בעלי מלאכה" וחמש משפחות מפועלי היקב. עוד חמש משפחות מעולי תימן בראשון לציון, שהטיפול בצירופם אל המתיישבים הראשונים התעכב בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התיישבו במושב משהסתיימה המלחמה.
חותמת דואר של נחלת יהודה
נחלת יהודה המורחבת
נחלת יהודה - מראה מלמעלה
הסמל של נחלת יהודה